איזה חלק מהתיק אפשר להקצות לנכסים בסיכון גבוה

נכסים בסיכון גבוה יכולים להניב תשואה גבוהה, אך רק אם הם תופסים חלק קטן ומחושב בתיק. הבעיה היא בדרך כלל לא בסיכון עצמו, אלא בנטילת יותר מדי סיכון ללא תכנון מוקדם.

גודל החלק תלוי באופק ההשקעה, בנזילות שאר הנכסים וביכולת המשקיע להתמודד עם ירידות ערך מבלי להיכנס לפאניקה. כאן מה שחשוב הוא לא אומץ, אלא משמעת.

בגישת AMCH, עסקאות בסיכון גבוה אינן הימור פרוע אלא חלק מבניית התיק. אם הסיכון אינו נשלט, הפוטנציאל לעלייה מפסיק מהר מאוד לשמח.

## איזה חלק מהתיק אפשר להקצות לנכסים בסיכון גבוה. אין מספר אוניברסלי מכיוון שפרופיל הסיכון תלוי באופק, בנזילות, בהכנסות, בנכסים אחרים וביכולת המשקיע להתמודד עם ירידות מבלי לקבל החלטות רגשיות. אך ההיגיון פשוט: ככל שהסיכון גבוה יותר, כך החלק קטן יותר ומשמעת גודל הפוזיציה מחמירה יותר.

## מדוע אי אפשר למדוד סיכון רק באחוזי תשואה. תשואה פוטנציאלית גבוהה לעיתים קרובות מסתירה סבירות הצלחה נמוכה וזמן המתנה ארוך. אם נכס אחד יכול להניב x5, זה לא אומר שצריך להפוך אותו לבסיס התיק. עדיף לחשוב כיצד הנכס משפיע על הסיכון הכולל והאם הוא עלול למוטט את מבנה ההון בתרחיש שלילי.

## גישת קביעת גודל הפוזיציה. ראשית, העריכו את רמת הביטחון הבסיסי של התיק: רזרבות, נכסים מובנים, אופק וצרכי נזילות. לאחר מכן קבעו איזה חלק מההון יכול להיות באמת בסיכון מבלי לאיים על היציבות הפיננסית הכוללת. רק אז הגדירו מגבלות לרעיונות ספציפיים, כדי שמקרה כושל אחד לא יהפוך לאסון.

## מה קורה בדרך כלל למתחילים. הם או מעריכים יתר על המידה את סובלנותם לסיכון, או מחזיקים פוזיציות קטנות מדי ואז מתאכזבים ממנגנון הנכסים בסיכון גבוה. הגישה הנכונה היא לא לנחש אלא לבחון בהיקף קטן, להבין את התנהגות עצמכם בזמן ירידות ערך ולגבש כללים בהדרגה.

## גישת AMCH. אנו יוצאים מהנחה שסיכון אינו גבורה אלא פרמטר במבנה התיק. אם נכס מסוכן מדי, יש להגביל את חלקו ולהצדיק זאת הגיונית. אם הוא נכנס לתיק, זה צריך להיעשות לא מתוך רגש אלא לפי כללים ברורים מראש.

## סיכום. חלקן של נכסים בסיכון גבוה צריך להיקבע לא על ידי תאוות בצע, אלא על ידי ארכיטקטורת ההון. תיק טוב אינו זה שנוטל תמיד סיכון מקסימלי, אלא זה שבו הסיכון נמצא תחת שליטה ומשרת את המטרה, לא פועל נגדה.